<h1>חבור התשובה להמאירי — שבר גאון מאמר ב' פ"א</h1>
<h2>דף כט.</h2>
לבאר בו שעיקר מה שתקנו רבותינו ע"ה במנהג האבל הכל הוא לעורר דרכי התשובה, עד שמתוך הצרות יתעוררו לשוב מדרכם הרעה למען ישוב וניחם האלים ושב מחרון אפו. טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו טוב לכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם [קהלת ז'], כוונת שלמה ע"ה בספר הזה להשיב רבים מעון לקבוע אמתת אמונות בלב המעיינים בספרו ליראה את י"י ולאהבה אותו, ומפני זה השתדל לאמת ולברר אמיתת גמול ועונש ולהודיע חולשת טענות החולקים על שאר זאת האמונה, כמו שידוע שהסכימו החכמים ז"ל שבזה הספר הביא דעות הפלוסופים בדברים סתומים ומעורבבים להודיע חולשת טענותם על האמונה הישרה, וזו היא סבת היות דבריו סותרים זה את זה, כמו שהוקשה לקצת חכמים בתחלת העיון, ובסוף דבריו אחר שנשא וחקר תכלית החקירה בכל הסברות התוריות והפילוסופיות בחן האמת מן השקר וברר מתוך הטענות והדעות מה שראוי לברר מהם, וזיכה מן הדין האמונה הנזכרת, ר"ל אמונת הקבלה המיעדת גמול לישרים ועונש לאשר עזבו אורחות יושר, והוא אמרו ז"ל [שם י"ב] את כל מעשה האלים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, רצה בזה שעם היות כל הדעות נכללים ברמזים לא ימוש עם כל זה ספר התורה מלב כל נבון ויזהר ביראת השם ית' ויזדרז בקיום המצות, והודיעם אשר ספרו... וזהו אמרו את כל מעשה האלים יביא במשפט וכו'. באה מלת מעשה במוכרת, שהיא מוסבת על מעשה האדם, אמר שכל מעשי האדם ישקול השם במאזני צדק לגמול טוב לעושי הטובה ולשלם לעושי רעה כרעתו, ואין ספק שעם האמונה הזאת יזדרז בעשיית הטוב ויזהר מעשות כל רע ומתוך זה יבואו לקיים התורה מאהבה, ומזה הצד ראה להאריך בעניינים אלו וזרז המשכיל בפסוק טוב ללכת אל בית אבל וכו', לעשות פעולות יעוררוהו לשוב לשם, ואמר זה אחר שהודיע דרך כלל שיראת השם לכת בדרכי תורתו היא עיקר העניינים ותכליתם והוא אמרו, למעלה מזה טוב שם משמן טוב, ומלת שם תורה היות בעל זאת המעלה שלם בכל מיני שלימות, שהוא הפרסום הגדול וקניית השם, וזה אמנם יביאנו לכתו בדרכי התשובה יעשה לו שם על פני חוץ כשם הגדולים, והזכיר הנמשך מקיום המצות, זכירת דרכי התורה, מצד שכן דרך החכם לפעמים להניח עיקר הענין ולקחת לשון הנמשך ממנו המשך מצטרף, ר"ל שהענין שהמקרה נמשך הימנו והמקרה ההוא הנמשך תלויים זה בזה, בהיות הענין הנה כלו, שהשם ההוא נקנה בעשיית הפעולות ההוא ונעדר ממנו בהעדרם, כי באוחזו בדרכי השם יקנה הדת ובעזבו אותם יחדל זכרו ויאבד שמו, והזכיר תענוג סבת השמן הטוב, כי הוא תענוג נבחר אצלם יותר מכל שאר מיני תענוג גופני, ועל זה הצד אמרו ז"ל דרך כלל [אבות פ"ב מ"א] אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, והוא שם טוב שהיא תפארת לבעליו ר"ל תועלת לנפשו ולגופו, ותפארת לו מן האדם שבזה יקנה שם טוב לעצמו אצל הבריות ויפואר בעיניהם. וענין חלוק הלשונות אמרו תחלה כל שהיא תפארת לעושה ואחר כך תפארת לו מן האדם, להיות המעשה בלתי נאות, ובא זה המאמר לפי דעתי על צד מה שאמר נעים זמירות [תהלים צ'] ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, על דרך מה שפירשו קצת מפרשים בהתפלאם על כפל הלשון, שביאורו אצלם להיות מעשה ידינו נכון עלינו, ר"ל שיגיע לו ממנו תועלת לגופו ולנפשו ושיהיה המעשה ההוא נכון אצל בני העולם ושיפואר אצלם, וזה אמנם יושג באחיזת דרכי הדת כמו שידוע היות דרכיה סובבים על היות פעולות האדם נאותות בהרחיקה כל דבר מכוער וכל פועל מגונה, כאמרו דרך כלל ולא תטמא את הארץ [במדבר ל"ה], אל תשקצו את נפשותיכם [ויקרא י"א], שזה אמנם ענין יכובד בו ונמצא היות אחיזת דרכי תכלית השם טוב בהיות האדם מגיע בהם לכל מיני שלמיות, ולזה כיון באמרו ויהי נועם י"י אלינו, ירצה בו שיקרא אותנו בכל פעולתנו נועם י"י אלינו, ר"ל במקרא הדבק המחזיקים בבריתו לנצור חוקיו ומשפטיו, כמו שקראם בכלל דרכי נועם, ר"ל דרכי התורה בכל פעלותיו, ושיהיו מעשיו מועילים לגופו ונפשו ושיהיו מעשיו נאותים לשומעיהם, על דרך שאמר במקום אחר [משלי כ"ב] נבחר שם מעושר רב.
ואחר זה אמר ויום המות מיום הולדו, והוא מאמר דבק במה שלמעלה הימנו, כי מאחר שהשם הטוב תכלית המבוקש שבו נכלל כל המכוון, וכבר נודע שבכל יום ויום יצר לב האדם עומד עליו לכלותו, א"כ לא הגיע לשלימות זאת המעלה עד יום המות, ומזה התעורר ע"ה להורות הבאים אחריו דרך ישרה ומעשה יתעורר ממנו כל איש להחזיק בדרכי התורה וקנות השם הנבחר, והוא אומרו טוב לכת אל בית אבל וכו', ונתן טעם לדבריו שבבית האבל החי יתן אל לבו שסופו למות, וזה אמנם יעירהו וישיבהו מנוה הרעה לנוה היפה שזכירת המות והתבונן בהתרחק מן הגאוה תכניע הלב, וכבר ביאר זה ר' שמואל בפי', והביא על זה מאמר רז"ל [אבות פ"ג מ"א] הסתכל בג' דברים וכו', ראה היאך הזכיר העניינים המביאים לידי שפלות ותכלית ענוה לאדם, והיא זכירת מקום לכתו ונתינת החשבון, שהוא משל לגמול זכיותיו ועונש חטאיו, ואמר שבהתבונן האדם בזה ישפיל לבבו ויכניעהו עד שתהא הכנעת הלב מבוא לקיום מצות השם, כמו שכבר קדם, והתבונן היותו נגמל כפי מעשיו אז ישמור שלא יחטא ולא יבוא עם אלו המחשבות לידי עבירה, ואלו המחשבות אמנם יזכרו לו תמיד בהליכת בית האבל, אמנם לכתו אל בית המשתה ימשיכהו אחר מלאת ספקו והשביע תאותו ורם לבבו וישכח צור ילדו, ועל זה אמר סמוך לזה [קהלת ז'] טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב, ומלת כעס לפי מה שפירש ר' שמואל הוא ענין אנחה ורעדה, כאמרו וכעס ענינו, וביאר שזה הפסוק נמשך עם שלמעלה הימנו, כלומר שנתינת החי אל לבו יום האבל יביאהו לידי שבירת לב וישוב לשם בכל לבבו ובזה ייטב לבו, ר"ל שיטיב דרכיו בהשמרו מעשות כל רע ויזדרז לעשיית המצות, הנה כונתו לומר שהליכת בית האבל וראות ההנהגות שיתנהגו בהם יביאהו לעמוד נרעד על חטאיו בהגידם העתיד לבא עליו, ויעזוב דרכו הרעה לטוב לו כל הימים, והוא אמרו והחי יתן אל לבו, והוא מה שאמרו באבל רבתי [שמחות פי"ב] והחי יתן אל לבו, אר"מ כל ההולך אחרי מטתו של מת צריך שיאמר אני מת אחריו של זה, ורבותי' ע"ה כאמרו טוב כעס משחוק.
וכן סובב על הדרכים הדתיים שטוב לאדם בהיותו ית' פוקד עונותיו הקלים כראוי להם, מה שיעבור עליהם עד הגדול המרד, מצד שנפקדו עליו עונותיו מעט מעט יתעורר בזה ויבין מה המכות האלה בין ידיו ועל מה עשה י"י ככה, ולא ישתקע במצולות חטאיו, אבל מעט שיעבור מהם ישוב לי"י ולא יעשה בו כלה, וזה שאמרו בדרש טוב כעס משחוק, מי שרואה שמדת הדין רודפת אחריו אל יצטער, טוב היה להם לדור המבול אם הראה להם הב"ה פנים כעוסות על עבירות שבידם, משחוק שעושה להם, שאלו הראה להם כעס קימעא היו חוזרים למוטב, ועל דרך זה אמרו בהגדה בשעה שצדיק רואה בדינן של רשעים נפשו שמחה ונותן שבח והודאה לפני הב"ה על ייסורים שהביא עליו בעולם הזה הה"ד [ישעיה י"ב] אודך י"י כי אנפת בי, ר"ל שמצד הייסורים פשפש במעשיו, ולזה היה מדרך החכמים לסדר על המתים להצדיק דינו של הב"ה ולתת לב על המיתה, ולא יהיו כאותם שאמר עליהם [שם נ"ז] הצדיק אבד ואין איש שם על לב, פירוש אין איש שם על לב להוכיחם על מעשיהם ולהודיעם היות עונותיהם סבת מותו, אם מדרך עונש על התרשלו בתוכחת ולא כהה, אם לעונש הדור שלא יראה ברעה אשר ימצא את עמו, וכן באין מבין, ר"ל ואין מבין להוכיחם, ולזה האריך בעצלת המוכיחים, צופיו עורים כלם לא ידעו כולם כלבים אלמים [שם נ"ו], דמה המנהיגים לכלבים מצד שרועה הצאן נשען בשמירתם אל בינת הכלב, וכאשר הכלב אלם לא יחרץ לשונו בחיות הרעות שם תרמוס כל חיתו יער, כן הנביאים שהם הרועים נשענים בהנהגת העם אל בינת ראשיהם ומנהיגיהם לא יגערו בהם על מעשיהם אבל יבקשו להם מנוחה, וכלם לדרכם פנו ואיש לבצעו מקצהו, ואף שיראו הצרות לא יתנו לב להוכיח, ולכן במות המת יתבונן האדם אם מת בחטאיו ויצטער א"כ שגם הוא ימות כמוהו, ואם מת על שלא מיחה יזהר למחות בבני דורו, ויהיה נרעד וחרד ויצטער וירא לנפשו, ולא יהיה מאותם שחושבים כרתנו ברית עם המות ועם שאול עשינו חוזה [שם כ"ח], ר"ל שלא יחושו למות קודם זמנם, ולשון חוזה פירשו בו גבול, מלשון בית אבנים יחזה [איוב ח'], ואמר שגבול נגזר בינו ובין המות בל יעברוהו, ויש מפרשים מלת חוזה מלשון פנים, כענין לכה נתראה פנים [מ"ב י"ד], אמר שהם התראו פנים בפנים עם המות וכרתו ברית עמו, ולכן אמר שלמה טוב ללכת אל בית אבל, ששם החכמים המוכיחים, ובבית המשתה לא ימצא רק שיר כסילים, והוא שסמך לזה [קהלת ז'] טוב לשמוע אל גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים. ואצלי לפרש טוב לשמוע סובב על טוב ללכת אל בית אבל, ר"ל שבבית אבל טוב הוא לשמוע גערת חכם וחרדת המשפט שאומר החכם כי בדין עושה להם השם וכל דרכיו משפט, ואינו מחניף לקרובי המת לשבחו, משמוע שיר ושבח הכסילים שמאריכים בשבחו, ואמר כי השיר ההוא הוא כקול הסירים, שישמע קולם בהשרפם וידמה שהלהב ההוא יתקיים זמן רב ואשם לא תכבה והם כלים לשעתם, כן שחוק הכסיל לא יתקיים ושבחיו לא יתקיימו, ובא הנה להזהיר שלא יהיו דבריהם בבית האבל רק ליסרם ולהוכיחם על רוע מעשיהם למען תהיה תורת י"י בפיהם לשוב לשם, ויזכרו הלכה בראותם מעשה העונש והמשפט, ואל זה כוונו לפי דעתי באמרם במסכת ברכות [ג' ע"ב] אין אומרים [בפני] המת אלא דבריו של מת, [גליון. ולי הכותב נראה פירושו כי כקול הסירים אמר כי כסירים שהם משמיעים קול ערב תחת הסיר ואותו קול הוא לרעתם שהם נשרפים כן שחוק הכסיל אינו לשמחה רק להבל וכליון וזה גם זה הבל ולכן לא הוצרך להזכיר האכילה [?] בבית האבל], ולכן לאשר אין לבם על הדבר הזה עד כדי שמתוך עמידתם שם יפשפש כל איש במעשיו, ויכין עצמו בפרוזדור כדי שיכנס לטרקלין, ויתכוין שאין תענוג העולם הבא נתון אלא למי שכבר קדם וזכה בו בעולם הזה, כאמרם ז"ל מעוות לא יוכל לתקון [קהלת א'] מי שהוא מעוות בעולם הזה אי איפשר לו לתקן בעולם הבא, ואז"ל דרך צחות לעולם הבא אומר רשע לפני הב"ה רבונו של עולם הניחני ואעשה תשובה, והב"ה אומר לו העולם הזה דומה לשבת והעולם שבאת ממנו דומה לערב שבת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת, העולם הזה דומה לים והעולם שבאת ממנו דומה ליבשה, אדם מכין ביבשה אוכל בים אם אינו מכין ביבשה מה יאכל בים, ועל זה הצד אצלי אמרם שמיתת הצדיקים מכפרת כאמרם ז"ל [ויק"ר סוף פר' כ'] בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה הזכיר מיתתן ביום הכפורים לומר לך מה יום הכפורים מכפר אף מיתת הצדיקים מכפרת, ביאורה אצלי שבמיתתם יתעוררו מפחדם על עצמם ויתבוננו משפטי י"י בהגדיל שם מדורת ההספד והוות החכמים, שם יתנו משפטי י"י יכנע לבבם הערל יעזוב רשע דרכו, הנה התבאר מכל מה שהנהיגו לעשות בבית האבל הכונה בכל להעיר הישן משינת הסכלות ומתרדמת פחזותו ליראה את י"י והמשכיל יבין ויראה בעיניו ובאזניו ישמע ושב ורפא לו.
